ג'וליה קמרון הצילה את חיי.
אני לא צוחקת או מגזימה, היא הצילה את חיי.
אם היא לא הייתה עוזרת לי לחזור לכתיבה, אם היא לא הייתה עוזרת לי להתחיל בתהליך של ניקוי הפחדים, החששות, האמונות, ההרגלים, הדחיינות, הספקנות והאגו שחסמו וחנקו אותי, אני לא יודעת אילו חיים היו לי היום.
כל מי שאי פעם רצה ליצור משהו שמהדהד בתוכו ללא הפסק, אבל לא הצליח, יכול להבין את הכאב.
אז ג'וליה קמרון הצילה את חיי ועזרה לי לשחרר את היצירתיות שלי מחסימות.
כי העניין הוא פשוט, אנחנו מפריעים לעצמנו.
יש לנו כל כך הרבה אמונות בנוגע לאומנות, לאומנים, לכסף, ליצירתיות, למי אנחנו, מי אנחנו צריכים להיות, מה אפשרי לנו ובעיקר מה לא אפשרי לנו שאנחנו פשוט שמים לעצמנו רגל.
שנים סירבתי בתוקף לחשוב על עצמי כיוצרת, כי בתוכי האמנתי שאומנים הם אנשים מטורפים, חסרי-כל ובודדים, ולמה שארצה להיות כזו.
בגיל 12 הפסקתי לצייר כי מישהו צחק לפני כולם על ציור שהכנתי, והבושה הייתה כל-כך עצומה שהיו צריכות לעבור 12 שנים וחברה טובה עם לב קשוב כדי שאוכל לחזור ולאחוז שוב בטושים.
הכתיבה והיצירה בוערות בתוכי, מלהיבות אותי ומשמחות אותי מגיל צעיר. היום אני יכולה לראות בתחושות האלה סימנים למשהו שאני צריכה לעשות כמה שיותר, סימנים לדרך הנכונה עבורי.
אבל עד לא מזמן מי ששלט בעולם שלי היה אל מלחמות, זועם ונוקם, שמשמיד את כל מי שלא מקשיב לו ועושה מה שהוא אומר.
כיצד יצירה, שמחה ותשוקה יכולות להיות נכונות בעולם נוקשה ומפחיד כזה?
כיצד יצירה יכולה להיוולד, לשגשג ולצמוח בתוך העולם הזה שהאמנתי בו?
היא לא.
גם אני לא.
וכך נתתי ליצירות שבתוכי לבעור בפנים ולעכל אותי, מבלי להבין למה.
זה הלמה: כי פשוט עמדתי לפני עצמי והסתרתי את האפשרויות האחרות.
אז התיישבתי, לקחתי את 'דרך האמן', התחלתי להבין כמה דברים, ולשנות את העולם שלי.
המפה שמובילה חזרה ליצירתיות
'דרך האמן' הוא מפה מפורטת, ברורה ומוכחת לחזרה ליצירתיות שלנו.
מפה שהולכת להוציא אותנו מהבלבול ומהטעויות של עצמנו, ובוא נודה בזה, מהשטויות שהאכילו אותנו.
12 שבועות של תהליך שיקומי לאמן החסום, החבול והמותש שבתוכנו.
12 שבועות שבהם אנחנו הולכים לנקות את נתיבי היצירתיות החסומים שלנו, ולפתוח מספר נתיבים חדשים, ממורקים ומהירים כדי לתת לאנרגיית היצירה לזרום בשפע.
קמרון מגדירה את תהליך השיקום הזה כ"תהליך התבגרות והשלמה עם עצמנו, במהלכו נשיב את האנרגיה היצירתית שלנו ממחוזות אבודים ומרוחקים למקומה הנכון, לגרעין עצמיותנו."
לקמרון שפע תובנות, סיפורים, תרגילים והנחיות, שהיא אספה במהלך עשרים ומשהו שנים שלה ככותבת, כמוזיקאית כיוצרת חסומה וכאלכוהוליסטית לשעבר.
היא מראה לנו איך לטפח את האומנית הנמצאת בתוכנו, ולוודא שהיא לעולם לא תיזנח במקומות הפחות מוארים בנפשנו.
היא מעודדת אותנו לחקור ולגלות את השדים של חיינו, ולהוציא אותם אל השמש שם יוכלו סוף סוף להיות מותמרים לאור.
והיא יודעת את הדרך שלפנינו, כי היא הלכה בה בעצמה, ועכשיו היא הולכת ללוות אותנו בדרך הזו, אם נבחר ללכת בה.
'דרך האמן' שינה את חיי.
הושטתי לו יד בתקופה שבה הכותבת שבי הייתה חבויה במרתף אפל וטחוב במעמקיי נפשי, חיוורת וגוססת, ולא היה לי מושג אם אוכל להציל אותה.
להציל את עצמי.
למזלי קמרון אחזה היטב בידי והרימה אותי למעלה, מראה לי נתיב אחר, נתיב אפשרי של יצירה וחיים, שכלל לא ידעתי על קיומו.
לעלות על דרך האמן
ברגע שעולים על הדרך של האמן יוצאים למסע מטלטל.
הרבה דברים הולכים לעלות ולצוף מהמחשכים.
זה הולך לכאוב, וזה הולך להכעיס, וזה הולך להעלות צחנה עד השמיים.
תהיו מוכנים לדמעות, לקללות, להתפלשות באפר ולזעם.
לכמות גדולה של זעם.
זעם על עצמכם, על ההורים שלכם, על המשפחה שלכם, על המורים שלכם, על בני הזוג שלכם, על העולם כולו.
אבל גם היו מוכנים לתקווה מלאת אור, ולשברי חלומות שתדביקו מחדש בזהב, ולמשאלות לב שיעלו וסוף סוף יוכלו לפרוח בעדינות ובגוונים זוהרים מבלי שמיד נקטום את ראשם.
'דרך האמן' הוא מסע שלא רבים מוכנים ללכת אותו, ורק מעטים מאתנו לא צריכים ללכת בו.
ועם ידידה נאמנה, חכמה ומבינה כג'וליה קמרון לידנו, אנחנו יכולים לדעת ללא ספק שהמסע יצלח,
ולא משנה מה, וגם אם הוא ייקח חיים שלמים, בזכותו נהיה חופשיים יותר.
