אני בלב המדבר.
מסביבי שום דבר למרחקים. שמש לוהטת בתוך שמיים שחונים. שלדי עצים, סלעים מתפוררים, גבעות יבשות, וחול. חול חיוור, צרוב ומת, ששורט את העור.
לקח לי שלושה שבועות להגיע לכאן. לא מרצון, פרויקט ענקי בעבודה משך אותי אחריו פנימה. היה לי מושג אל תוך מה אני נכנסת, אבל לא חשבתי שזה יהיה כל-כך נורא.
אני מיובשת עד לשד עצמותיי, והראש שלי מהדהד דממה ריקה ועזובה.
האיזון העדין של מילוי ושאיבה הופר, והבאר שלי יבשה, חרבה. וזה כואב. וזה מפחיד. וזה מכעיס.
לפחות אני מודעת למצב. אני מבינה מה קרה, ואני יודעת שאפשר לתקן. אני אוכל לשוב ולהחיות את הבאר שלי, למלא אותה. אני פשוט עוד מעוצבנת קצת שזה קרה.
באר הרעיונות
מילוי הבאר הוא דימוי שג'וליה קמרון משתמשת בו בספרה דרך האמן.
הבאר היא המקום הפנימי בתוכנו שממנו אנו שואבים את הרעיונות שלו. וכיוצרים זה אחד המקומות החשובים ביותר שיש לנו.
באר יצירתית היא סוג של ברכה טבעית, אגמון, או מעיין. היא שופעת מים, דגים, אצות, שיחים שגדלים על גדותיה, ציפורים שבאות לבקר, שפריריות, סרטנים, צפרדעים, צבי מים, נימפאות וברווזים. זהו מקום שוקק תנועה, קולות וצבעים. מקום מלא חיים.
אבל אם אנחנו לא דואגים להזין את הבאר הפנימית, היא עלולה להידלדל, להעכיר ולהתייבש. ואם אנחנו שואבים ממנה יותר מדי, כמו שאנחנו עושים בכל עבודה גדולה ומתמשכת, החיים שבתוכה עשויים להאט, להצטמצם ולהיעלם לחלוטין.
ללא באר פנימית לא יהיה לנו מאיפה לשאוב את הדימויים והרעיונות שלנו, לא תהיה לנו יצירה.
מילוי חושי
כאומנים וכיוצרים אנחנו חייבים ללמוד לדאוג לבאר הפנימית, לטפח אותה ולהזין אותה.
מכיוון שהבאר הפנימית שייכת לשכל האומן שלנו, לילד הפנימי, היא מתמלאת על ידי הפעלת החושים שלנו. על ידי חוויות. על ידי מראות, קולות, טעמים ותחושות. הגיון ושכל לא יעזרו כאן. עלינו להרוות את צימאונו של הילד בתוכנו.
ומה ילדים אוהבים? לשחק, לחקור, לגלות. לפתוח את כל הארונות בבית, להכניס דברים לפה, לקפוץ על הספה, על המיטה, ומהספה למיטה ובחזרה. הם אוהבים להתחפש. לצייר עם כל הצבעים בקופסה. ולאכול ביצת קינדר רק בשביל ההפתעה בפנים. בעצם ילדים אוהבים כל דבר שגורם להם הנאה חושית.
מה הילדה שבתוכי אוהבת? מה ממלא את הבאר הפנימית שלי?
לרקוד. לצייר בצבעי מים. לשוטט בפינטרסט. ללכת לים. לכתוב ביער אחר הצהריים. להקשיב למוזיקת עמים אותנטית. לטייל בטבע. לסייר בערים עתיקות. להכין מאכל חדש שאף פעם לא הכנתי. למדוד שמלות שופעות בד שלא אקנה. להסתובב במשתלה ולקנות עוד כמה עציצים לבית. לשוטט בחנויות של עיצוב הבית, לקטוף פרחי בר, להסתכל על סערות ברקים…
זה די פשוט כשאני מסתכלת על הרשימה, די פשוט וקל וזמין ומהנה למלא את הבאר. אולי לוקח שלושה שבועות לייבש אותה, אבל רק מספר שעות כדי לשוב ולהחיות אותה. מקווה שבפעם הבא אהיה זהירה יותר.
איך אתם ממלאים את הבאר שלכם? מה הילד הפנימי שלכם אוהב לפתוח ולגלות? מה הוא רוצה לטעום? מה גורם לו להתלהב ולהתמלא בשטף של דימויים? איך אתם דואגים ומזינים את עצמכם?
