האם אי פעם תהיתם איך אומנים חיים? זאת אומרת באמת חיים ביום יום? לא החלקים הסנסציוניים והצהובים בעיתונים ובטלוויזיה. לא התמונות באינסטגרם של היצירה השלמה. גם לא הסטורי מההשקות / תערוכות / מסיבות. אלא, תכלס, מה הם עושים כל יום?
אם תהיתם ואתם רוצים לקבל הצצה לתוך חיי אומנים, הצצה אמיתית, מקצועית, ללא רכילות ורעשי רקע What Do Artists Do All Day היא הסדרה בשבילכם.
זו סדרה דוקומנטרית בהפקה של BBC4, שמלווה אומנים בולטים במהלך מספר ימים בעודם עובדים וחיים את היום יום שלהם. יש כבר מספר עונות, ובעיניי העונה הראשונה היא הטובה ביותר. המדויקת והכי נאמנה למטרה שלה. אך כל הפרקים מרתקים ונותנים הצצה לתהליכים היצירתיים של האומנים האלה, לחלקים השיגרתים שבאמת מרכיבים את החיים.
להיות אומנית? לא, תודה
אחד מהדברים שהרתיעו אותי בצעירותי וגרמו לי לדחות כל מחשבה על חיי יצירה, היא הצורה שבה אומנים הוצגו בטלוויזיה, בסרטים ובספרים.
לא נראה שאומנים יכולים להיות אנשים רגילים, אלא עליהם לחיות חיי בוהמה מוגזמים ומוזרים, רוויי אלכוהול, סמים ואומללות אין קץ. התהליכים היצירתיים הוצגו כהתקפי שיגעון פוריים אך קצרים והרסניים, ושאר הזמן הוא עינוי ושקיעה אל תוך ייאוש.
מכיוון שלא גדלתי במשפחה שעסקה באומנות, או הכרתי אומנים, לא היה לי מושג מה המציאות או מה האפשרויות האמיתיות שלה. לא ידעתי איך רוב האומנים באמת חיים ועובדים, ואם כדי שאוכל לכתוב עלי לשתות, להסתמם ולחיות חיים של ייאוש, אז לא תודה. אני אעשה משהו אחר.
רק עם הספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון הבנתי ששיגעון, התמכרויות ואומללות קיומית אינן מילים נרדפות לחיי אומן. שדווקא הם אלא שמעידים על חיי יצירה לא מאוזנים, ותהליכים פחות מפותחים ובריאים. יצירה היא משהו יום יומי, טבעי ונורמלי לחלוטין שאנשים רגילים כמוני עושים.
חיי האומן האמיתיים
לכן אני אוהבת את What Do Artists Do All Day, כי היא מראה לנו את חיי היום יום. את הקימה בחמש בבוקר, את הבגדים הנוחים והנעלים השטוחות, את ההפסקות לתה ולארוחת צהריים. את התהליך המורכב והאיטי הדורש חשיבה ותכנון. את החזרה יום אחרי יום אל שולחן העבודה.
כאנשים מבחוץ מה שאנחנו רואים זה את היצירה השלמה, הסופית, את התמונות מהתערוכות, את המסיבות, ההשקות, החיוכים. אבל, כפי שפולי מורגן אומרת בפרק שמלווה אותה, מה שאנשים רואים ממנה זה את התמונות שנלקחות מאירועים אליהם היא מוזמנת, וזה בערך שני אחוזים מהזמן שלה. 98 האחוזים האחרים היא עובדת ויוצרת.
ודווקא התהליך ולא היצירה הסופית, הוא זה שגורם לי לרצות ללכת ליצור את הדברים שלי. דווקא הספקות, דווקא ההתלבטויות, דווקא הניסיונות הכושלים, דווקא הרגע שבו ג'ק וטריאנובו, בפרק שמלווה אותו, מוחק לחלוטין ציור שעבד עליו שעות, והולך להתאבל עליו, הם המקומות המעודדים ביותר והמחזקים ביותר.
דווקא כלי העבודה הפשוטים, הידניים, דווקא הלכלוך, השיער המבולגן, המיומנות שנרכשה במשך אלפי שעות של חזרה על אותן פעולות שוב ושוב, דווקא חוסר הזוהר המוחלט של התהליך הוא זה שמעודד אותי.
כי זה מה שאומנים באמת עושים. גם אם הם מתחילים וגם אם הם ותיקים ומפורסמים. זה תהליך היצירה האמיתי, האנושי. אלה אלפי החריטות להכנת פלטת תחריט אחד, מאות הניסיונות להשגת צילום אחד, השעות של הסתכלות על הקנבס כדי להבין לאן הציור רוצה ללכת.
כי אלה פעולות שגם אנחנו יכולים לבצע. פס אחרי פס, מילה אחרי מילה. לא המסיבות והתערוכות והכנסים, אלה הכתיבה, הציור, הצילום, הפיסול עצמם. עבודה פשוטה ורגילה של יצירה. זו המהות האמיתית, היום יום של העשייה, היום יום של החיים. זה מה שאומנים עושים כל היום, עובדים.
What Do Artists Do All Day באתר ה-BBC
חלק מהפרקים זמינים גם ב-YouTube
