דמיינו שאתם בני 90 או אפילו 120.
מאוד זקנים ומאוד חכמים, ויכולים להסתכל על העולם ועל החיים בחמלה ובריחוק מסוים.
מה הייתם אומרים לאני הצעיר שלכם?
מה הדבר החשוב שהייתם רוצים לומר לו ממרום גילכם וראייתכם?
מה היה עוזר לכם, מה היה מעודד אתכם לדעת כשהייתם צעירים יותר?
זכרו, אתם כבר ראיתם וחוויתם את העתיד, ואתם בעלי ידע וראיה רחבים, ובעצם יודעים הכל. איזו עצה או הכוונה הייתם שולחים חזרה אחורה בזמן? איזו עצה הייתם רוצים לקבל מחכם זקן?
הזקו והזקנה החכמים
אם אתם מתקשים לדמיין את עצמכם בגיל כזה ולהתחבר לחוכמה הפנימית, מצאו דמות מהספרות, מהאגדות או מסרטים ודמיינו מה היא הייתה אומרת.
דמיינו מה היה אומר אובי ואן קנובי ללוק סקייווקר? מה היה אומר גנדלף לפרודו? דמבלדור להארי פוטר? סבתא ערבה לפוקהונטס?
בסיפורי הפולקלור, הזקן או הזקנה החכמים, הם דמויות המחוברות לידע עמוק, והבאות לעזור לגיבור או לגיבורה להתקדם ולהשלים את המסע שלהם. הם אלה שיעזרו לנו בהתפתחות וידריכו אותנו בתקופות של שינוי ומעבר.
הפכו את זה לאמיתי
כתבו את העצה ואת ההדרכה שלכם על נייר מכתבים, הכניסו את המכתב למעטפה ושלחו לעצמכם בדואר, זה תמיד נחמד לקבל מכתבים אישיים.
או הניחו את המכתב במגירה או במקום שאתם בדרך כלל לא מגיעים אליו, שימו תזכורת ביומן או בטלפון לעוד חודש / חצי שנה / שנה והזכירו לעצמכם שיש מכתב שמחכה לכם.
לפני כעשר שנים כתבתי לעצמי כזה מכתב. הוא נמצא בתוך קופסת קרטון גדולה עם כל מיני מחברות וכתיבות אחרות שלי. אחת לכמה זמן אני עוברת על הקופסה הזו, מחפשת משהו שכתבתי פעם, ומופתעת למצוא את המכתב. אני אף פעם לא זוכרת מה כתבתי שם אבל המכתב תמיד מעודד אותו. מלא חמלה והבנה.
כתבו לעצמכם מכתב כזה שתשמחו לקבל, שתרגישו כי מישהו רואה אתכם ויודע, מעודד אתכם להמשיך ומכוון אתכם הלאה.
