כמו כל דבר בחיים זה תלוי.
מכיוון שהמטרה שלנו היא כתיבה, הייתי אומרת תכתבו איך שהכי נוח לכם, העיקר שתכתבו.
אבל מכיוון שכתיבה ביד וכתיבה במחשב הן פעולות שונות, שמערבות פעולות שכליות, רגשיות ומוטוריות אחרות, כן כדאי לבחור את הכלים הנכונים ביותר עבורנו.
אני לרוב כותבת במחברת עם עט. אם זו כתיבה לעצמי, כמו דפי בוקר זו תמיד תהיה כתיבה ביד, לעולם לא במחשב. אבל אם זו כתיבה של פוסטים או של חומר אחר שאמור להתפרסם או להיקרא על ידי אנשים אחרים, לרוב אני מתניעה את הכתיבה עם עט ואז עוברת למחשב, בעיקר כי זה חוסך העתקה חוזרת של הטקסט.
אם אתם תוהים מה כדאי לכם לעשות, הייתי מציעה וממליצה לכתוב ביד. גם אם אתם רגילים לתקתק על המקלדת ומוצאים שהכתיבה במחשב מהירה יותר, הייתי ממליצה לבצע לפחות חלק מהכתיבה בכתב יד.
הנה למה.
למה לכתוב ביד?
כאמור כתיבה ביד שונה מכתיבה במחשב, ומפעילה מערכות אחרות בגוף שלנו.
בכתב יד כמעט כל החושים שלנו מתעוררים, והגוף שלנו צריך לבצע המון הסתגלויות קטנות כל הזמן. לשנות את הלחץ של העט על הנייר ולהניע אותו בצורות שונות ומסוימות מאוד כדי ליצור אותיות קריאות. לשמור על קצב נכון של כתיבה כדי שהמחשבות לא יטוסו קדימה ואנחנו נישאר מאחור. לשים לב לנייר שמתחת ליד, לשוליים, לשורות…
במחשב מה שאנחנו עושים זה לתקתק.
אותה פעולה שוב ושוב. אומנם האצבעות נעות אבל למסלול שהן עושות אין קשר לצורה של האות. במחשב אנחנו לוחצים על מקש ואות נוצרת על המסך שמולנו. לא אנחנו יצרנו אותה. המחשב יצר אותה. אנחנו רק נתנו פקודה בלחיצה ומישהו אחר ביצע אותה. לא הגוף שלנו. יש פה סוג של מרחק, של נתק.
בכתיבה ביד התוצר יוצא כמעט ישירות מהאצבעות שלנו, העט הוא המשך ישיר של הגוף שלנו. המילים נוצרות ממש מתחת לאצבעות שלנו. במחשב אנחנו לוחצים במקום אחד והמילים יוצאות במקום אחר.
במחשב יש גם משהו סטרילי, מרוחק. מאוד מדוד, מאוד שקול. הכל מיושר נכון. הרווחים מדויקים, כל האותיות יוצאות אותו הדבר ולא משנה אם אנחנו עכשיו בהיי מטורף ובקושי מצליחים לתפוס את המחשבות שלנו ובין אם היד שלנו רועדת כי הלב שלנו שבור.
כשאני כותבת במחשב אני מרגישה שגם הכתיבה שלי חייבת להיות מיושרת, מדויקת ורצינית כמוהו. זה טוב לעבודות אקדמיות, ולמאמרים ולפוסטים. פחות טוב כשאני רוצה להתחבר אל עצמי.
שלא לדבר על הפיקוח הקפדני שמוטל עלינו. המחשב מיד מסמן לנו טעויות, ואנחנו ממהרים לתקן אותן כי אף אחד לא אוהב סימונים אדומים על מה שהוא כתב. המחשב משגיח עלינו, בודק אותנו, מודד כמה כתבנו, סופר לנו תווים עם רווחים ובלעדיהם. וזה מנוגד כמעט לחלוטין לכל מה שאנחנו רוצים להשיג בכתיבה משוחררת וזורמת.
הנייר חי אותנו
עם כתיבה בכתב יד זה עובד אחרת.
אנחנו רוכנים אל הדף, נושמים אליו, יש שם אינטימיות. הנייר חי אותנו, מגיב לנו וסופג את העדות לא רק של מה שרצינו לומר אלא גם של תהליך הכתיבה עצמו. מה שעברנו ועשינו תוך כדי.
הזיעה שלנו שם, הלכלוך על האצבעות נשאר לתמיד. הדף תקפל כשנשענו עליו בעייפות והקמט נשאר לנצח. השורות המקוטעות מראות לנו שפה מחשבה גססה ומתה. הדמעות שירדו על הדיו טשטשו את המילים וגם אם נעבור עליהן שוב לעולם נדע שפה בכינו.
אנחנו מוחקים מילים ושורות בתסכול ולפעמים בזעם, כותבים הערות בשוליים, מקשקשים צורות בצדדים בזמן שאנחנו מנסים לנסח את מה שאנחנו רוצים לומר. מוסיפים פתאום מילה חשובה ברווח הצר שבין שתי שורות, ומנסים לנקות את הכתם של האבוקדו.
במחשב הכל נקי, אי אפשר לראות עקבות.
חיבור ישיר ללב ולראש
כתיבה ביד גם מחזירה אותנו לילדות. לתקופה שבה השכל שלנו היה משוחרר ויצירתי יותר. לתקופה שבה התחלנו ליצור דברים חדשים בעולם שלא היו קיימים בו קודם, לתקופה שבה לרוב עודדו אותנו לנסות, להתנסות, ולהמשיך הלאה לא משנה כמה פעמים "טעינו". לתקופה שבה הבעה עצמית הייתה חשובה יותר מכל דבר בעולם, חשובה יותר אפילו מהספה החדשה של סבתא, או מהקיר שרק עכשיו סויד מחדש.
באותה מידה ההקשר לילדות עשוי להעלות גם כאב. תחושות של בושה, של כישלון ושל פחד מכך שאנחנו לא מספיק טובים.
זה חלק מהיופי של כתיבה ביד. הידיים שלנו מחוברות ישירות ללב ולראש, ועוזרות לנו לבטא מחשבות ורגשות. כמה מאיתנו מלווים את הדיבור שלנו עם תנועות ידיים? כמה מאיתנו נותנים לידיים שלנו לבטא רגשות שאיננו מסוגלים לבטא בקול?
ניתוק וחיבור
סיבה נוספת שבגללה עדיף לכתוב ביד את הכתיבה המרפאת שלנו היא האינטרנט.
כמה פעמים יצאנו להתאווררות קלה ומהירה באינטרנט, וחזרנו כזומבים אחרי שעתיים של בהייה בסרטוני חתולים חמודים או בהתעדכנות חיונית בחיי מפורסמים?
כשאנחנו כותבים, בעיקר כתיבה מרפאת, עולים בנו רגשות, לפעמים רגשות כואבים. לא תמיד אנחנו מוכנים לשהות שם ולרוב מנסים למצוא דרך מילוט. במחשב דרך המילוט נקראת אינטרנט והיא עלולה להיות תהום של ערפל והדחקה.
בכתיבה ביד, אין לחצן אינטרנט, ולרוב קצת קל יותר להתנגד לרצון לאחוז בטלפון ולחפש משהו חשוב וחיוני.
שלא לדבר על כך שלכתוב בכתב יד אפשר בכל מצב.
לא צריך חשמל ולפעמים גם לא צריך אור. כותבים בישיבה, בעמידה, בשכיבה על הבטן, בשכיבה על הגב, בשכיבה על הצד. לא צריך להפעיל כלום ולחכות שהתוכנה תיפתח, ואז לכתוב במהירות כדי שהמחשבות לא יתבלבלו וייעלמו ולגלות בסוף שאנחנו בכלל באנגלית.
אז אם אתם עדיין מתלבטים, התשובה שלי היא שאם אתם כותבים משהו שהולך להתפרסם או להיקרא על ידי אנשים אחרים, ואתם מרגישים בנוח לכתוב ישירות למחשב, כתבו במחשב.
אם אתם כותבים לעצמכם, אם אתם כותבים דפי בוקר, ריקון מוח, מה שעובר עליכם עכשיו, מתרגלים משחקי כתיבה או כל כתיבה מרפאת אחרת, כתבו בכתב יד. עט ומחברת פשוטים הם כלים מעולים לכך.
כך או כך מצאו מה שהכי נוח ונכון לכם, וכתבו.
