קלן פינקני היא לא כותבת.

קלן פינקני הייתה מורה ומפתחת שיטת ההתעמלות "קלנטיקס".

זו שיטת התעמלות ייחודית, שמשתמשת בתנועות קטנות, כמעט זעירות, כדי לחזק ולעצב את הגוף.

זמן רב תרגלתי את השיטה בבית, עם הסרטון במחשב, מקשיבה להנחיות שלה, עסוקה בלבצע את התרגילים בצורה הנכונה, לנשום, ולהמשיך עד הסוף. עשרות פעמים שמעתי את המשפט הזה אבל הוא פשוט עבר מעליי.

עד שיום אחד הוא סוף סוף קיבל את תשומת ליבי:

You have to keep getting in the same positions until you fill comfortable

'עליך להמשיך ולהיכנס אל אותן התנוחות עד שתרגישי בהן בנוח,' אמר לי קולה העדין והסמכותי, בעודי סופרת ניעות ונאבקת עם חוסר הגמישות העקשני בשריריי הירכיים שלי.

להמשיך ולהיכנס אל אותן תנוחות, להמשיך ולהיכנס אל אותן תנוחות, הוא הדהד לאורך ההתעמלות, והמשיך ללכת איתי גם אחר כך.

זו הרי נכון, פשוט ובסיסי, כל דבר שאנחנו עושים במיומנות, שאנחנו רגילים אליו זה משהו שביצענו מאות אם לא אלפי פעמים. זה משהו ששבנו ועשינו אותו, שחזרנו ונכנסו לתנוחה שלו שוב ושוב עד שהרגשנו בה בנוח.

כמו לצחצח שיניים. בהתחלה זו חתיכת הצקה מעצבנת והיד מתעייפת, אחרי שלושים שנה, ועשרים אלף צחצוחים זה הרגל שרובנו עושים על אוטומט ללא מאמץ, ולפעמים אפילו נהנים ממנו.

כמו ללמוד לרקוד ריקוד חדש, כמו לקרוא בשפה זרה, כמו לתרגל מדיטציה, בהתחלה זה קשה ומבלבל ולא נעים, אבל במקום לוותר פשוט חוזרים לשם שוב ושוב עד שמרגישים בנוח. עד שהמוח זוכר ויודע מה לעשות, עד שהשרירים לומדים את התנועה, עד שהבטן מתרגלת ומרגישה בטוחה בתנועה החדשה.

ואם בחיים, אז כך גם בכתיבה.

להמשיך ולהיכנס אל אותן התנוחות עד שמרגישים בהן בנוח.

להמשיך ולקחת את העט אל היד ולהניח מילים על הנייר. להמשיך להעביר מחשבות, רגשות והתרשמויות מהראש אל המחברת. להמשיך ולחדד את העיניים ואת תשומת הלב.

להמשיך כל יום, בדיוק כמו בשיטת ההתעמלות של קלן, ולחזור שוב ושוב על הניעות הקטנות. בלי מתח, בלי מאמץ, עד שהשרירים מתחזקים והמוח מתגמש.

שוב ושוב עד שהיד תתרגל לאחוז בעט והוא יהיה המשך ישיר של הגוף, עד שהמחשבות יזרמו בקלות מהראש לאורך היד והיא תלמד לנוע בקלילות לאורך השורות, עד שהבטן תרגיש בנוח להוציא את הכאב אל הנייר, עד שהכתיבה תהיה לנו נוחה, פשוטה, יום יומית.

פשוט ממשיכים ונכנסים אל אותן התנוחות עד שמרגישים בהן בנוח.