ובכן, לא. או כן. תלוי.
יש כתיבה שהיא לעצמנו, ויש כתיבה שהיא לאחרים. זו אותה הפעולה בסופו של דבר אך המטרה שלה שונה.
שתי הכתיבות נובעות מאותו המקום. בשתיהן אנחנו מניחים מילים על נייר ומנסים להעביר מחשבות ערטילאיות, לעיתים מבולגנות, אל תוך משפטים ברורים וליצור בחומר משהו שעד עכשיו היה רק בראשנו.
אך בעוד הכתיבה ל"אחרים" או כתיבה שבסופו של דבר אנחנו רוצים שתצא אל העולם, ואנשים נוספים יקראו אותה, חייבת לעמוד בכללי השפה והתקשורת (אם אנחנו רוצים שאחרים יוכלו להבין אותנו). כתיבה לעצמנו אינה חייבת לעמוד בכללים האלה, ואין זה משנה אם מישהו נוסף יבין את מה שכתבנו.
כתיבה לעצמנו היא בשבילנו בלבד.
הכתיבה לעצמנו מבחינתי היא כתיבה מרפאת. בכתיבה הזו כותבים מה שרוצים. מחשבות, רשימות, התלבטויות, שירה נוראית של שברון לב, חלומות, פנטזיות, הפחדים של שתיים לפנות בוקר, שיחות עם עצמנו, שיחות עם אלוהים, נאומי תוכחה דרמטיים וכל מה שעולה מתוכנו וצריך לצאת החוצה.
זו הכתיבה המרפאת, המכילה, זו שנמצאת שם גדולה רחבה ומקבלת את כל מה שנחליט להפיל לחיקה החם. שלא תכעס עלינו, שלא תיעלב מאתנו, שלא תעיר לנו על טעויות כתיב ועל הקטנוניות והילדותיות שלנו, ולעולם לא תקום ותגיד שנמאס לה, עד כאן.
הכתיבה המרפאת היא המקום הבטוח שלנו. היא מיועדת לנו ולנו בלבד. אז הנה הכלל הראשון ואולי היחידי בכתיבה המרפאת: אל תראו אותה לאף אחד! לאף אחד! אולי רק לפסיכולוגית שלכם וגם זה מיותר.
תחשבו על זה ככה, אנחנו לא יוצאים מהשירותים ומכריזים "מותק, בוא תראה מה עשיתי!" נכון? אותו הדבר לגבי מה שאנחנו כותבים. אנחנו מרוקנים את המוח ואת הנפש שלנו ולעיתים קרובות הריקון הזה הולך להיות חתיכת בלגן מלוכלך, נמוך, בלתי רהוט בעליל, ולא מובן לאף אחד מלבדנו. יש סיכוי שאם נחזור אחרי חודש ונקרא מה שכתבנו לא נבין אותו בעצמנו.
רוצים שאחרים יקראו מה שכתבתם? תעתיקו בכתב רהוט לנייר נקי ותתנו להם לקרוא.
ואל תשכחו לסגנן, לשפצר, לנסח מחדש, לחלק למשפטים ולפסקאות, לשמור על רצף הגיוני, לבדוק שגיאות כתיב, ולשמור על כללי כתיבה נאה. ואז להניח בצד ליומיים, ולעבור על זה שוב, ולמחוק, ולתקן ולנסח מחדש. ולהיזכר מה בכלל רציתם לומר.
לא רוצים לעשות את כל זה? אל תתנו לאף אחד אחר לקרוא.
וזו לא הצעה, זה כלל! כי אם אנחנו יודעים שאף אחד לא הולך לקרוא את מה שאנחנו כותבים אנחנו באמת יכולים לשחרר הכל, ולהיות הכי כנים, והכי אותנטיים והכי משוחררים שאנחנו יכולים. כמו שיחות עם פסיכולוג, מוגן על ידי חסיון כותב נכתב.
אז התחילו מהכתיבה לעצמכם. רק אתם עם נייר ועט ומה שרוצה לצאת. התאמנו בכך מעט, התרגלו לתנועה הזו של מהפנים החוצה, התרגלו להעלות דברים על הנייר. אם תרצו תוכלו לעבור משם לכתיבה לאחרים, אך קודם כל התחילו בכתיבה לעצמכם.
