זו שאלה מעניינת, והתשובה תלויה בנקודת המבט שלנו.
בתקופה שבה התלבטתי מה לעשות עם הכתיבה שלי, חיפשתי תשובה חד משמעתית לכאן או לכאן.
מישהו מבין ומנוסה שיגיד לי כן, אפשר ללמוד לכתוב ולכן גם את יכולה. צאי לדרך בירכתנו נתונה לך.
או דווקא מישהו סמכותי שיאמר לי לא! אי אפשר ללמוד כתיבה. או שאת יודעת לכתוב או שלא. ואם את לא בטוחה אז התשובה היא שלא, את לא יודעת לכתוב. צאי וחפשי לך דרך אחרת.
אני מניחה שהשאלה בכלל נובעת מהתחושה המיסטית, האלכימית של כתיבה או של כל יצירה ואומנות. איך הופכים רוח לחומר? איך לוקחים משהו ערטילאי של מחשבות ודמיון ונותנים לו את הממד הגשמי הזה. את המוצקות. איך הופכים אותו למשהו שגם אחרים יבינו ויתחברו אליו.
החוליה החסרה כאן היא ההבנה שאנחנו כבני-אדם, כיצורי אנוש, אלכימאים מעצם טבענו. אחת המתנות והיכולות הנפלאות שלנו כבני-אדם היא היכולת להפוך רוח לחומר. לקחת מחשבה, ערטילאית וחסרת צורה, ולהגשים אותה בחומר.
אלכימיה בפעולה
תחשבו על כל דבר שיצרו בני-אדם. מהגלגל, למכונות חקלאיות, למטוסים דרך סימפוניות, ציורים וסיפורים. הכל התחיל במחשבה שהייתה לנו.
האדם הקדמון היה צריך להניע דברים כבדים ממקום למקום, חשב על כך, הסתכל סביבו, חקר, התחיל להפעיל את הקשרים במוחו ובשלב מסוים נוצר שם גלגל. גלגל שרק הוא ראה, שרק הוא הבין. אך הגלגל הזה יצא החוצה מאותו המוח, ודרך הידיים הפך להיות לדבר מוחשי בעולם הזה.
אלכימיה בפעולה.
המוזות שבתוכנו
ובנוגע לעניין המיסטיות והקסם שביצירה. קורה כאן תהליך שאנחנו לא לגמרי מבינים.
כל מי שאי פעם יצר, אלתר או שפצר משהו מכיר את רגע האואריקה הזה שבו הדברים מתחברים והתשובה מתגלה לנו. רגע אחד הכל עוד מבולגן בראש ואנחנו יורים לכל מיני כיוונים ורגע לאחר מכן אנחנו רואים את המטרה ברורה לפנינו. התשובה הגיעה.
פעם קראו לזה מוזה. והיו תשע כאלה, כל אחת אמונה על תחום יצירה אחר.
תאליה הייתה מתיישבת לידך, כולה שמחה ועליזות, והופ העונה הראשונה של "חברים" נכתבה. או שאוראניה הייתה מגיחה עם גלובוס בידה ומבטה אל השמיים, ומיד הדמיון והמחשבות היו נישאים למעלה והנה שלושת חוקי האנרגיה של ניוטון על הכתב.
אבל לפני שפיצלו אותן לתשע הן היו רק שלוש:
מנמה על הזיכרון, היכולת לקודד, לאחסן ולשלוף מידע.
מלטה על המחשבה, ההתבוננות, ההתעמקות וההרהור.
אאוידה על הקול, המוזיקה, הביטוי, המכשיר.
שלושתן ביחד יצרו את התנאים המקדימים לכל יצירה. המידע שצברנו ומאוחסן נכון במוחנו, ההתבוננות ויצירת הקשרים החדשים בין כל המידע הזה והביטוי שלו מהפנים החוצה.
הלימוד והעבודה
אני מאמינה באלכימיה, ומאמינה ביצירתיות וביצירה שלנו כבני-אדם בכל תחום בחיינו. ולכן גם מאמינה שניתן ללמוד כתיבה יצירתית. בדיוק כמו שניתן ללמוד לצייר, לרקוד, לפסל, לבשל ולבנות חללית.
ניתן לפתח תשומת לב לפרטים, להרחיב את אוצר המילים שלנו, ולחדד ראיה, רגישות והקשבה. ניתן ללמוד מבנים, כללי תחביר ודקדוק ואת צורות הסיפור של אחרים שהיו שם לפנינו. ניתן להתאמן, לתרגל ולנסות. ניתן לטפח משמעת ולארגן לנו סדר יום תומך. ניתן ללמוד כיצד לנשום עמוק, להתאזר בסבלנות, להתמיד ולהאמין.
אז כן, ניתן ללמוד כתיבה יצירתית.
וגם אנחנו יכולים.
ברכת העולם נתונה לנו.
