בהתחלה, בגיל 16 בערך, כשהחלטתי להיות סופרת,
לא באמת הייתי צריכה סיבה.
היה לי סיפור בראש, עם עלילה מעניינת ודמויות שאהבתי, תם נעורים ואהבת סיפורים, אז כתבתי.
אחר כך הייתי צריכה להתחיל לחשוב ברצינות על החיים,
וחיים של כתיבה לא נראו לי רציניים.
לא, באמת, מה הקטע עם הכתיבה הזו?
אף אחד מסביבי לא כותב ונראה שהם בסדר.
כל הסופרים נראו כחבורה אומללה, ענייה וסובלת,
עם יותר מדי מחשבות ופחות מדי שמחה.
90% ממה שאני כותבת לא יקרא לעולם על ידי אנשים אחרים.
הסיכוי להתפרנס מכתיבה לא מאוד גבוה,
ואין לי שום הוכחה לכך שאני כותבת טוב ומעניין.
אז למה לכתוב?
והאם אין משהו יעיל / מועיל / מעניין / חברתי / חדשני יותר שאני יכולה לעשות?
רציתי סיבה או לפחות הסבר הגיוני, עדיף מדעי, עם הוכחות, תיאורי מקרה וסטטיסטיקות.
משהו מאוד משכנע שיגרום לי לקחת את העט ואת המחברת, וממש לכתוב.
משהו עם כותרת ריקה ונוצצת שאומרת "הוכח מדעית! רוצים להיות מאושרים? תתחילו לכתוב" או "הסוד לחיים ארוכים? רבע שעה של כתיבה יומית"
לא מצאתי הסבר כזה, ובכל זאת אני כותבת. למה?
כי אני אוהבת לכתוב.
כולם צריכים לכתוב!
כי אני אוהבת להניח את המחשבות, התובנות והסיפורים שבי על הנייר.
לתת להם חיים.
לעגן אותם בחומר.
לפעמים אני כותבת כדי לעשות סדר במחשבות,
לפעמים כדי להבין דברים על עצמי,
לפעמים כדי לזכור,
לפעמים כדי לשחרר ולהמשיך הלאה,
לפעמים כי מתעורר בתוכי סיפור שחייב לצאת החוצה.
אני כותבת, כי זה מה שהחלטתי שאני עושה,
בין אם מישהו נוסף יקרא את המילים האלה ובין אם רק אני.
ואני חושבת שלכתוב זה אחד הדברים הכי נפלאים שאפשר לעשות,
וכולם, אבל כולם, צריכים לכתוב.
9 סיבות מעולות לכתיבה
אבל אם בכל זאת אתם רוצים תשובה, הנה תשע סיבות מעולות למה כדאי לכם לכתוב:
1 . כי אנחנו יודעים לכתוב – מעל 86% מאוכלוסיית העולם יודעים לקרוא ולכתוב. ואם אתם פה אז יש סיכויי לא רע שאתם חלק מה-86% האלה. זו לא איזו מיומנות חדשה שאתם צריכים ללמוד, כבר למדתם אותה בכיתה א אם לא לפני.
2 . כי צריך ציוד מינימלי– משהו לכתוב עליו ומשהו לכתוב איתו. זה הכל. עט ונייר הם הפשוטים, הזולים והזמינים ביותר. אפשר גם מחשב. במקרים קיצוניים פיסה מקליפת עץ וסכין או פחם. אפשר גם לוח אבן עם אזמל ופטיש.
3. כי לכולם יש משהו להגיד– לכולם יש מחשבות, רעיונות ואפילו סיפורים. ולא לכולם יש למי לדבר את הדברים האלה, ולא את כל הדברים אפשר בכלל לדבר. הנייר והעט תמיד שם, זמינים ברגע לשמוע הכל.
4 . כי כתיבה עושה סדר – בראש, בלב, בבטן, במודע, בלא-מודע, בארונות, בבוידם, במזווה ובמגירה הזו עם כל הדברים הבודדים שאין להם מקום משלהם. כל הדברים הערטילאיים שמסתובבים לנו בראש, ועושים לנו רעש, מפסיקים להסתובב שם ברגע שאנחנו מעגנים אותם בנייר.
5. כי לכתיבה לא אכפת – הנייר סובל הכל. הכל! אף עט לא יפסיק לכתוב לפתע כי הוא לא מסוגל להתמודד עם כל הרגשות האלה שנשפכים מאתנו. ואף נייר לא יעלה בלהבות כי זו הפסקה השלישית שהיא רצף ארוך של קללות, שאם היינו מביעים אותן בקול, איזה אל צדקני כבר היה שולח בנו ברק.
6. כי כתיבה בריאה למוח – כתיבה למוח היא מה ששירותים הם למעיים. חיונית לשחרור פסולת שאם תישאר בתוכנו תגרום לנפיחות ולכאבים, לפליטת דברים לא נעימים בזמן הלא נכון ולהתפתחות של טפילים לא ידידותיים שיאכלו לנו את כל האנרגיה.
7. כי הכתיבה ממלאת מחברות – סוף סוף יהיה לנו במה למלא את כל המחברות והדפדפות שקנינו. והיא גם תירוץ מעולה לקנות עטים חדשים.
8. כי הכתיבה היא חברה נאמנה– ומי לא רוצה חברים נאמנים, שנמצאים שם תמיד, זמינים בכל רגע, שותקים ורק מקשיבים?
9. כי זה כיף! במיוחד כשמשחררים את כל המגבלות שהצבנו לעצמנו, את כל ה-'צריך' ו-'לא צריך', ומחליטים במודע ובנחישות אוהבת ליהנות.
אז מה אתם אומרים? רוצים להתחיל?
