כשאני חושבת על משמעת, הדימוי הראשון שעולה לי בראש,
זה תס"חים צבאיים, מבוצעים בצייתנות עיוורת,
ריקים מכל תוכן, משעממים וחזרתים.
ואז אני נזכרת בכמה דברים שהשגתי בעזרת משמעת פשוטה וטובה.
כולל העלאת ציון הבגרות שלי במתמטיקה מ-60 לכמעט 90,
ריפוי של מצב בריאותי על ידי שינוי תזונה מהותי,
וכתיבת כל אחד מהספרים שלי עד תומו.
כן, משמעת היא המפתח להכל.
אבל לא במובן של תרגילי סדר נוקשים.
משמעת היא המפתח להכל,
במובן של מחויבות אמיתית ובריאה לעצמנו.
של הרגלים טובים שתומכים בנו,
של התמדה שיודעת מה היא רוצה להשיג,
ושל עשיית עבודה שמתעלמת בשקט ובעקביות,
מכל הרעשים, הפחדים והספקות שרק רוצים להוריד אותנו למטה.
משמעת היא האיכר שיוצא בכל בוקר לשדה שלו,
ולא משנה מה,
חורש, מדשן, זורע זרעים,
משקה אותם כמה שהם צריכים,
מנקש עשבים שוטים,
ודואג לחלקת האדמה שלו,
פשוט כי הוא יודע שזו העבודה שיש לעשות,
ושאם יעשה אותה בהתמדה,
יוכל לקצור את השיבולים הדשנות של עבודתו.
וההשראה?
היא רק מחכה להריח את הניחוח הנפלא של ההתמדה,
והיא תבוא.
