חנוכה הוא אחד החגים האהובים עליי.

אולי נכון יותר לומר שהדלקת חנוכיה היא אחת הדרכים הכי מהנות ומשמעותיות בשבילי לחגוג חג כלשהו.

חנוכה הוא חג של אור. הוא חג שמסמל ביהדות את ניצחון המעט על ההרבה, הקטנים על הגדולים, המדוכאים על העריצים.

כמו חגים נוספים בדתות השונות, חנוכה נחגג בזמן בשנה שבו החושך הוא הרחב והעמוק ביותר באזורינו. יש פשוט יותר שעות חושך משעות אור, ואם הימים גשומים ומעוננים תחושת החושך אף מתעצמת.

בזמנים הקדומים יותר, לפני החשמל ואורות הרחוב, לפני המדע וההיגיון, החושך היה סימן לסוף העולם. הסוף שמגיע כאשר החושך גובר על האור ומכסה את החיים. בימים ההם אבותינו ואימותינו נהגו להדליק אש ומדורות ולחגוג את האור, אולי כדי לעזור לו לחזור ולהתעצם.

זה כמובן עבד. התרחש היפוך בין הצדדים. האור הלך וגדל בעולם, והשתלטות החושך נהדפה.

אפשר לתהות כיצד כמה משפחות בכפר נידח באירופה הרחוקה חשבו שעם מספר מדורות הם יכולים לעמוד מול כוחות אדירים ואף לשנות את מסלולם.

אבל הם יכלו, כי הם לא היו לבד.

אור קטן

זו לא הייתה רק מדורה אחת בכפר נידח אחד. אלה היו מדורות בכל כפר בכל רחביי החלק הצפוני של הכדור שלנו. מדורה הצטרפה למדורה שהצטרפה למדורה וביחד הם יצרו אור גדול שיכול היה לחושך.

בדיוק כמו שבחנוכיה אנחנו מתחילים עם נר אחד, ובכל יום מצרפים אליו נר נוסף. לא שוכחים את הנר שהדלקנו יום לפני אלה סופרים אותו ומוסיפים לו נר נוסף. כך גם פעולות קטנות של אור בחיינו מצטברות ומצליחות להדוף את החושך.

אולי בהתחלה הן נראות קטנות וחסרות משמעות מול האפלה הגדולה, מול הלחצים המופעלים עלינו מכל הכיוונים, מול החששות והדאגות וכובד החיים והאחריות. אבל אור קטן ועוד אור קטן ועוד אור קטן מצטברים ללהבה גדולה.

דפי הבוקר שאני כותבת, רק שלושה בכל יום, מצטברים ל-90 עמודים בחודש, ולמעל מאלף עמודים בשנה!

חמישה דברים יומיים שאני מודה עליהם, הם רק חמישה דברים קטנים מול עשרות אחרים, אבל הם 150 דברים טובים שאני מודה עליהם בחודש! כמעט אלפיים דברים בשנה!

מדיטציה יומית, או יוגה שלוש פעמיים בשבוע, או טיול שבועי בטבע, או ספר בחודש אולי נראים קטנים מול מרחבי הזמן, אבל הזמן מתגמד מול 52 טיולים בשנה או 12 סיפורים חדשים שקראנו.

אור איתן

זה מה שהחנוכיה מסמלת עבורי. האור שמצטבר ומתגבר.

מתחילים עם נר אחד, ומוסיפים לו עוד נר ועוד נר. מתחילים עם פעולה אחת, מעשה אחד, ומוסיפים לו אחד נוסף ועוד אחד. כך גם מתחילים עם אדם אחד ומוסיפים לו אחד נוסף ועוד אחד, ואז אנחנו כבר לא לבד. אנחנו שניים, שלושה, שמונה. זו כבר עוצמה.

עוצמה שנראית למרחקים גדולים יותר ויותר. עוצמה שיכולה להדליק את הנר הראשון באחרים.

בימים האלה של לילות חשוכים וארוכים שמתבטאים לפעמים גם בחושך בתוכי ובחושך החברתי, הכלכלי והאנושי המאיים לבלוע אותי, הנרות הקטנים שאני מדליקה בתוכי, מעשיי האור שלי, הופכים להיות חשובים עוד יותר.

הם מאירים ומחממים אותי. הם מחייכים אליי עליזים וצבעוניים. הם עוזרים לי להמשיך ללכת בדרך למרות שהיא חשוכה ואינני רואה לאן אני הולכת. והם מזכירים לי שיום אחד, כמו שכבר קורה מאות אלפי שנים, יתרחש היפוך והאור יעלה ויתחזק מול החושך.

כל אחד, כל מעשה, כל פעולה הם אומנם אור קטן, אבל כולנו ביחד עולים ביחד ללהבה גדולה ואיתנה.

אילו נרות אתם מדליקים בחייכם? מה הם מעשי האור הקטנים שאתם עושים שמצטברים ללהבה גדולה?