למה?
למה אסור לפתוח את הדלת הזו?
מה יש מאחוריה?
אם אפתח אותה מה אמצא שם?
לאן הגילוי הזה יוביל אותי?
איפה אהיה אחריו?
לדלתות יש חשיבות רבה באגדות, בסיפורים ובסרטים. הדלת משמשת כמעבר מהעולם הזה אל עולם אחר. מהמצב שבו אנחנו נמצאים אל מצב חדש. מאפשרות אחת לאפשרות אחרת. מילדות אל בגרות. מאי ידיעה לידיעה. מחוסר הבנה אל הבנה.
הדלת החיצונית מסמלת דלת פנימית הקיימת בתוכנו. דלת שעד עתה לא העזנו לפתוח. דלת שרק בפתיחתה נוכל לנוע קדימה. שרק בפתיחה נוכל להתקדם עם המסע שלנו. הדלת הסגורה עוצרת אותנו, משאירה אותנו עומדים תקועים במסדרון של חיינו.
ואיך פתוחים דלת? עם מפתח.
ומה המפתח לפתוח דלת פנימית בתוכנו? שאילת שאלה.
זו הפעולה של הכנסת המפתח לחור המנעול.
כל שאילת שאלה פותחת דלת. כל דלת שנפתחת מובילה אותנו פנימה אל חדר נוסף, ואל הדלת שבסופו.
אבל לא כל מפתח יפתח כל דלת. עלינו למצוא את המפתח הנכון בצרור השאלות שלנו, עלינו לשאול את השאלה הנכונה, כדי שהדלת תוכל להיפתח.
אולי השאלה היא לא בגלל איזו סיבה אלא לשם איזו תכלית? אולי השאלה היא לא למה הוא אלא למה אני? אולי השאלה היא לא מתי זה יקרה אלא איך אני גורמת לזה לקרות?
כשאנחנו שואלים שאלה, המוח שלנו מתחיל לחפש לנו תשובה. זו פעולה אוטומטית שלו, אינסטינקטיבית. המוח שלנו מתוכנן לתת לנו תשובות.
בהתחלה המוח יחפש את התשובות לשאלה במוכר לנו, במהיר, בידע הנגיש, במה שאנחנו כבר יודעים.
אבל אם התשובה אינה מספקת או שהוא לא מצא את התשובה, המוח הנאמן שלנו יתחיל לחפש את התשובה במקומות אחרים.
הוא יתחיל לנוע רחוק יותר ועמוק יותר כדי למצוא אותה. הוא יתחיל לחפש במקומות פנימיים יותר, מודעים פחות. מקומות שאנחנו לא מרבים להיכנס אליהם. הוא יתחיל לפתוח דלתות שיש סיכוי לא רע שמאחוריהן מסתתרות רוחות רפאים, מפלצות מפחידות ותהומות עמוקות.
זה אולי נשמע מוזר להיות מוכנים לפתוח דלתות שמאחוריהן נמצאות מפלצות. זה אך הגיוני לשמור עליהן סגורות. אבל אם מצאנו מפתח, סימן שאנחנו צריכים לפתוח את הדלת שלו, שהגיע הזמן לכך. מפתח הוא סמל לבגרות, ליכולת. לילדים אין מפתחות. למבוגרים יש.
כך שאם יש לנו מפתח, אם יש לנו שאלה, סימן שאנחנו מספיק בוגרים ומספיק יכולים לפתוח את הדלת שלה ולגלות מה נמצא אחריה. סימן שהגיע הזמן שלנו לצמוח, לגדול ולהתרחב. למצוא ידע חדש שיוביל אותנו קדימה.
ואם זה מפחיד מדי לשאול שאלות בקול רם, או שהתשובות מתבלגנות בראש, אין מה לדאוג, הכתיבה נמצאת שם בשבילנו. אפשר להתחיל לכתוב את השאלה על הנייר, ולתת לתשובות לצאת בעקבותיה. הדברים לפעמים פחות מפחידים כשהם על הנייר, כשהם לא בתוכנו משתוללים או צועקים בקולי קולות. הנייר תוחם אותם לגבולותיו, מחזיק אותם בתוכו.
אם עולה בתוכנו שאלה, סימן שהגיע הזמן לשאול אותה. סימן שהידע נבט, והגיע הזמן שלנו לדעת.
מה השאלות שעולות בכם? איזה מפתח אתם אוחזים בידכם? איזה ידע ממתין לכם מאחורי הדלת?
מוזמנים לשתף, להגיב, ולשאול שאלות.
