אני לא אוהבת הליכות.
כל פעם שהכרחתי את עצמי לצאת להליכה כי זה בריא רק חיכיתי שהיא תיגמר. לפעמים אפילו התחלתי לרוץ רק כדי לסיים אותה, ואני עוד פחות אוהבת ריצות. לכן די הופתעתי כשהתברר לי שאני יוצאת בערך 4 פעמים בשבוע להליכה.
למה? כי אני לא משתמשת בהליכה כדי להיכנס לכושר או לפתח שרירים, אני משתמשת בהליכה כדי להתאוורר, להתנער, לשחרר את המוח.
הפוסט הזה נוצר תוך כדי הליכה לאחר שישבתי שעות וניסיתי להכין פוסט אחר. כל מה שכתבתי יצא משעמם וחסר השראה. כל נושא חדש שניסיתי גווע תוך מספר משפטים ואז מת.
בתום שלוש שעות של ניסיונות לכתוב, הייתי מיואשת, מתוסכלת ובעיקר עצבנית אש. מזל שלא היה מישהו לידי כי הוא היה נשלק במקום. מה עושים? מה עושים? מה עושים?!
הליכה, אמר קול שקט בתוכי. התעלמתי. הוא השתתק. התסכול המשיך לגדול. הרגשתי כמו חיה בכלוב. הליכה, הקול אמר וחייך אליי את חיוך הדאלי למה שלו. התנגדתי. אני צריכה לכתוב, להכין את הפוסט, לא לצאת להליכה. הוא התעקש, גם אני. חצי שעה של התנגדויות ובסוף נכנעתי. יצאתי להליכה.
חמש דקות ראשונות הן רק כעס ועצבים. ואז הכתפיים מתחילות להשתחרר, ואני לוקחת נשימה עמוקה ומבינה שכבר שעות לא נשמתי. אחרי משהו כמו רבע שעה הקסם מתחיל. כשאני חוזרת אחרי 40 דקות, אני במצב אחר לגמרי. התקיעות השתחררה. אני קלה יותר, רגועה יותר, והמוח שלי משוחרר.
למה דווקא הליכה?
מסתבר שהליכה עוזרת לפתח יצירתיות. יש ממש מחקרים אקדמיים על זה. ויצירתיות היא חלק קריטי בפתרון בעיות. אבל למה דווקא הליכה? מה קורה בזמן ההליכה שמאפשר ליצירתיות לעלות? את זה לא מצאתי אבל יש מספר דברים שעובדים לטובתה:
1. שינוי – לרוב אנחנו כותבים כשאנחנו יושבים, מקובעים שעות באותה תנוחה. האצבעות זזות אבל כל השאר פחות או יותר סטטי. ואז באה הליכה ומזיזה הכל.
הגב מזדקף, האגן נפתח, שרירי הבטן נזכרים שהם קיימים, הרגליים, הירכיים, הישבן עושים משהו שונה מלשמש אזור ישיבה. דם מתחיל לזרום במהירות, הלב פועם, אוויר נכנס ויוצא, והמוח החמוד שלנו אומר, אה! תודה לאל, סוף סוף הפסקנו לחפור על הדבר הזה, משחרר את כל המחשבות שהובילו למבוי סתום, והולך לנוח.
2. חזרתיות מונוטונית – בהליכה לשם הליכה הפעולות די קבועות. ימין שמאל, ימין שמאל, המסלול קבוע, השבילים והמדרכות לרוב ישרים, אין הרבה הפרעות וצורך לשמור על עירנות, וכך מהר מאוד אנחנו יכולים לצלול אל העולם המופלא של התדרים הנמוכים יותר של מוחנו.
התדרים שמגיעים כשאנחנו מבצעים פעולות שיגרתיות שחוזרות על עצמן. הפעולות הלשות ומעסות את המוח שלנו עד שהוא רך. כמו בזמן שאנחנו תולים כביסה, נוהגים לעבודה או מתקלחים. הגוף כבר מכיר את הפעולות, ומשחרר את המוח לעשות דברים אחרים. אלה תדרי היצירתיות, התדרים שבהם אנחנו קרובים מאוד אל הלא-מודע ויכולים לשאוב ממנו בקלות רעיונות חדשים.
3. התקדמות – אנחנו נעים, הולכים, גומעים מרחק, מתקדמים. עושים משהו. לא עוד יושבים במקום וחושבים. יש תחושה של עשיה, של הישג, של
נראה לי שזה הקסם והוא מאוד פרקטי. אתם לא צריכים לצאת להליכה של שעות, לפעמים גם עשרים דקות יספיקו, אך אל תצאו במשימה לפתור בעיה. היא לא תיפתר במאמץ. צאו כדי להשתחרר. שימו מוזיקה או הקשיבו לפודקאסט קליל, כזה שלא קשור לנושא הבעיה, ובעיקר תנו למוח שלכם זמן לנוח ולהתאזן מחדש. לעשות אינטגרציה בין כל החלקים.
