זה אחד ממשחקי הכתיבה האהובים עליי, אם לא האהוב ביותר.
לוקחים עשר מילים ויוצרים מהן סיפור.
אני לא זוכרת איפה מצאתי את התרגיל הזה ומה המקור שלו, אבל אני כבר עושה אותו שנים ובכל פעם הוא מדהים אותי בפשטותו ובתוצר הנפלא שיוצא בסופו.
מה אני אוהבת בו?
הוא פשוט וזמין ואפשר לבצע אותו בכל מקום, כל מה שצריך זה נייר וכלי כתיבה.
הוא מאתגר מספיק כדי שיהיה בו עניין אבל לא קשה מידי להביא לידי לחץ והימנעות,
הוא מאפשר שחרור, השתוללות והתפרעות אם רוצים,
הוא מעיר לנו את המוח, ומזרים דם בחלקים רדומים בתוכו,
הוא קצר, עם גבולות ברורים ובסופו יש לנו סיפור, או לפחות התחלה של סיפור שלא היה קיים בכלל לפני עשר דקות.
נפלא! מה עוד צריך לבקש ממשחק כתיבה?
אז איך משחקים ב-10 מילים?
1. לוקחים דף ובראש העמוד כותבים עשר מילים שאין ביניהן קשר.
2. מתחת למילים כותבים סיפור קצר שמכיל את כל המילים האלה. בדרך כלל לא יותר מעמוד, לפעמים רק מספר פסקאות. כותבים עד שכל עשר המילים בפנים. מפסיקים בסוף.
מאיפה לוקחים את המילים?
מכל מקום שאתם רוצים,
אני משתמשת בתזאורוס "מילה במילה", אבל אפשר גם מילון, או אפילו סתם ספר. פשוט פותחים בעמוד מסוים, קולטים מילה וכותבים אותה. פותחים בעמוד אחר, קולטים מילה וכותבים אותה. לפעמים קולטים שתי מילים באותו עמוד, כותבים את שתיהן. ממשיכים כך, ללא מאמץ עד שיש לנו עשר מילים.
אם אין לידנו תזאורוס או מילון אפשר ללקט מילים מהסביבה שלנו, מהמטבח, מהפארק, מהרחוב. השתדלו שהמילים תהיינה הכי פחות קשורות שאפשר. אל תכתבו ספל, קרואסון, צלחת, שולחן, מלצר…. כתבו פירורים, רעש, חריכה, כסף, גלגול עיניים, לברוח, וזה פשוט כדי שהסיפור יוכל ללכת לכל מקום ולא להיות תקוע בבית הקפה.
עכשיו שיש לכן עשר מילים כתבו מהן סיפור
לא מתלבטים יותר מדי, לא חושבים יותר מדי, משחררים את המוח ונותנים למילים להתחבר ולקחת אותנו לאן שהן רוצות.
אם הן רוצות לחלל החיצון, הולכים לחלל החיצון, אם הן רוצות לשדות העשב בתחילת האביב, הולכים לשדות העשב בתחילת האביב. ימי הביניים? 2222? יום שני בשמונה בבוקר? לאן שהן מובילות אנחנו שם.
יוצאת פנטזיה? סיפור בלשי? רומן רומנטי? מעולה. אין פה נכון או לא נכון. המילים יודעות.
הגיבור הוא אוגר שפרש לא מזמן מהכהונה? רוצחת שכירה שהרגע גידלה לעצמה רגל חדשה? נערה שצריכה לאסוף 90 נשיקות כשבכל סביבתה נשארו רק תריסר גברים ורובם יותר זקנים מהזמן? בלש שמוצא את עצמו מתחיל את החקירה לבוש בחלוק סאטן אדום? יאללה, מגניב.
כותבים שטותי, כותבים דרמטי, כותבים ציני, כותבים איך שבא לנו.
נותנים למה שיוצא להפתיע אותנו. זהו משחק, תרגיל, זה כיף.
באף אחד מעשרות תרגילי 10 המילים שכתבתי לא היה לי מושג מה הולך להיכתב. בכולם היה היסוס בהתחלה, ספק שמשהו ברור הולך לצאת ממציאותי, מעוך, לקוות, כתות, יד, התאם, היפוך, דבר סתר, דאגה וגובה.
אבל תמיד, תמיד ולא משנה מה, אחרי עשר דקות, לפעמים פחות, יש לפתע סיפורון, סצנה, תחילתו של סיפור גדול יותר.
אותי התהליך הזה מדהים ומפתיע כל פעם מחדש, זה קסם אמתי. אני תמיד קמה מהמשחק הזה עם חיוך על הפנים, פליאה קלה מעוטרת קלות בגאווה, וחמימות קטנה ונעימה בלב.
