מכירים את זה שהנה החלטנו שהיום בין חמש לשבע אנחנו כותבים. שאנחנו רוצים לכתוב. שהגיע הזמן לכתוב. שאנחנו חייבים לכתוב כי זה יעשה לנו טוב.
אנחנו ניגשים לשולחן ותוך כדי נותנים מבט תמים מסביבנו ומגלים שהמטבח נמצא במצב מזעזע ושאם אמא שלנו פתאום תיכנס ותראה אותו ככה ילך עלינו.
עכשיו לא משנה שאנחנו גרים במרחק 30 קילומטר ממנה, ושהסיכוי שהיא תיכנס עכשיו בדלת דומה לסיכוי שהבנק יעביר לנו בטעות מיליון שקל ולעולם לא יעלה על זה.
לא משנה שאם באמת היינו כאלה חובבי ניקיון המטבח מעולם לא היה מגיע למצב המזעזע שלו,
ולא משנה שהבטחנו לעצמנו לכתוב ושאנחנו יודעים בלי ספק שכתיבה תעשה לנו טוב ובסופה נהיה מאושרים או לפחות מסופקים יותר עם הערכה עצמית טובה יותר.
לא, זה לא משנה.
אנחנו עוצרים,
ניגשים למטבח ומתחילים לנקות אותו בצדקנות של קדושים מעונים.
אומרים לעצמנו שזה המעשה הנכון ביותר לעשות עכשיו ושאם לא ננקה לא נוכל לכתוב כי כל הזמן נחשוב על המטבח המלוכלך. ובכלל זה ייקח רק עשר דקות ואז נכתוב.
אבל עמוק בפנים אנחנו יודעים שזה שקר.
אנחנו לא נכתוב היום, וזה בעצם רק תירוץ עלוב להימנע מהפחדים שעולים בנו לפני ותוך כדי כתיבה.
וכי אחרי המטבח, נגלה שגם השירותים זקוקים לניקיון וסל הכביסה כבר מעלה צחנה, ותכף יש להכין ארוחת ערב…
אני מניחה שהתירוצים האלה עולים בכל פעם שאנחנו מנסים לעשות משהו שטוב לנו.
משהו שאנחנו יודעים שיועיל לנו, שיביא עוד אושר, בריאות ושמחה אל חיינו, אבל דורש מאיתנו להקריב את המקום הנוח והחמים שיצרנו לעצמנו בתוך הבוץ. כמו להכין אוכל בריא, כמו לחזור להתעמל בסדירות, כמו לנקות את המטבח המחורבן כדי שלא יסיח את דעתנו מהדברים החשובים.
אבל אם כן הצלחנו להתעלם מהמצב המזעזע של המטבח,
והתיישבנו,
ולקחנו את העט ליד,
ובכוחות על הצלחנו להכריח את עצמנו לכתוב,
בתוך חמש דקות מתרחש קסם מופלא שאף אחד לא מדבר עליו.
חמש דקות של כתיבה ואנחנו עוברים לממד אחר.
בממד הזה המצב המזעזע של המטבח נעלם,
אין סל כביסה עמוס ומסריח,
אין ארוחות ערב להכין
יש רק אותנו והמילים.
ואם לרגע המצב חוזר להכרתנו, לא באמת אכפת לנו, כי אנחנו כותבים.
אנחנו כותבים!!!
כל השאר פשוט לא משנה.
מצאו את הזמן הטוב ביותר לכתיבה וכתבו.
התייחסו אליו כאל זמן קדוש או כאל פגישה מקצועית או תור לכתיבה.
אם אתם אנשים של לוחות זמנים, קבעו לכם זמן כתיבה ביומן,
העבירו את הטלפון למצב שקט ,לכו למקום אחר, וכתבו.
אל תתנו לעולם שסביבכם או לעולם שבתוככם להפריע.
ואז כשאנחנו מסיימים את הכתיבה וקמים ממנה, אנחנו נותנים מבט במטבח, ולא מבינים על מה הייתה המהומה, בשביל זה לא לכתוב? אז מה אם כל כלי האוכל שיש לנו מטונפים בכיור, אז נאכל עם הידיים על מגבת נייר. ננקה את המטבח מחר.
