יש איזה קטע מוזר כזה עם כתיבה.
מצד אחד היא זמינה כמעט לכולם,
מצד שני יש תחושה שזו סוג של התיימרות לכתוב פרוזה או שירה. שאנחנו זקוקים לכישרון בלתי רגיל כדי להיות רשאים לכתוב את הסיפורים שלנו, אולי כי לכאורה כולם יכולים לכתוב.
ולכן יש איזו אזהרה שמרחפת בתרבות שלנו שרק מעטים אכן ניחנים באותה מתת אלוהים, ורק הם רשאים לכתוב.
ועלינו לבדוק היטב אם אנחנו בעלי אותו כשרון נדיר, ואם אנחנו לא, ורוב הסיכויים שאנחנו לא, אז עלינו לזנוח כל רצון לכתוב ולהשאיר את המלאכה לאנשי הסגולה.
רוב הסיכויים שאין לי כשרון?
דורתיאה ברנד בספרה "Becoming a writer" אומרת שהיא מתפלאת על האזהרות האלה לכותבים מתחילים. האם זה ככה גם בתחום הציור? בתחום ההנדסה? בתחום הפיזיקה?
האם בשיעור הראשון של פיזיקה 1 המרצה נכנס ואומר לסטודנטים שהסיכוי שהם יהיו סטיבן הוקינג הבא הוא קלוש ביותר, ומכיוון שכך לא תהיה להם שום תרומה מכרעת על האנושות ועליהם לחשוב פעמיים אם הם רוצים בכלל ללמוד פיזיקה, ואולי עדיף שיחפשו משהו אחר.
מאיפה האזהרה הזו נובעת? מחשש שהעולם יהיה מוצף בספרות זולה?
ומה עם המצאות גרועות שמזהמות את העולם? הנדסאים שמתכננים גשרים שקורסים? תיאוריות פסיכולוגיות שגורמות יותר נזק מתועלת? שם לא צריך להזהיר אנשים שיש סיכוי שהם הולכים להרוס להרבה אנשים את החיים?
מה העניין עם אזהרות לגבי כתיבה?
הרי ברור לכל מי שכתב או ניסה לכתוב פרוזה / שירה / מאמר / פוסט שזו חתיכת עבודה קשה.
שיופי שיש לי כישרון אבל זו עבודה יומיומית שנמשכת חודשים ולפעמים שנים. שדורשת ידע, דיוק, תשומת לב, המון סבלנות, המון ניסויים, המון מילים שימחקו ויכתבו מחדש ושוב ימחקו.
והאמת היא שרוב האנשים לא מסוגלים לזה.
ואם אני סתם אוהבת לכתוב?
סתם אוהבת לכתוב סיפורים?
האם אין לי זכות ללמוד לעשות זאת בצורה טובה בדיוק כמו מישהי אחרת שאוהבת מאוד מתמטיקה אבל לעולם לא תצליח לפתור אף לא אחת מבעיות המילניום, אבל כן תעבוד במכון או במפעל או באקדמיה ותיהנה ממה שהיא עושה?
אולי האזהרות האלה בכלל נובעות ממשהו אחר.
אולי הן נובעות מכך שכל אלה שמזהירים לפני שהם מתחילים ללמד בעצם לא בטוחים שאפשר ללמוד לכתוב.
אולי הם לא בטוחים באומנות שלהם, בתהליכים שלהם, ביכולת שלהם לעזור לאחרים להוציא את היצירה שבתוכם החוצה.
אולי הם בעצמם לא בטוחים לגבי יכולת הכתיבה שלהם, ומכסים את עצמם מראש:
לא הפכת לסופרת בתום הסדנה? לא הוצאת ספר אחרי 12 שבועות? זה לא אשמתי, אני אזהרתי אותך שרוב הסיכויים שאין לך כישרון לכך.
זו האזהרה שלי, שימו לב!
אז שימו לב, זו האזהרה שלי:
אנחנו יכולים לכתוב!
אנחנו יכולים לכתוב את הסיפורים שבתוכנו! אפילו לכתוב אותם כך שהם יהיו קריאים, מבדרים, מעוררי מחשבה ורגש ואנשים ממש עלולים ליהנות מהם.
זה ידרוש מאתנו יצירתיות, משחקיות, נכונות ללמוד כללים, טכניקות ואולי גם מספר תיאוריות. זה ידרוש מאתנו להתאמן בכתיבה, להתמיד בה, להיכשל בה שוב ושוב ואז לחזור אליה למרות הכל.
אבל האם זה לא נכון בכל תחום שלומדים? בכל מיומנות חדשה שרוצים לפתח?
אז יאללה, חאלס עם כל האזהרות האלה.
רוצים לכתוב? תכתבו.
רוצים לפסל במתכת? תפסלו.
רוצים לצלם את הסדקים באספלט ולעשות מזה תערוכת יחיד? לכו על זה.
בואו נוציא החוצה את היצירה שבתוכנו.
העולם הזה צריך קצת יותר אנשים יוצרים, מוגשמים ומסופקים וקצת פחות אנשים כועסים וממורמרים עם אולקוס /מיגרנות / שאר תחלואים.
